<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תק"ח</h1>
<h2>דף קה.</h2>
ומה שכתב הרמב"ן ז"ל דברכת נטילת ידים עובר לעשייתן כשאר מצות, וכתב מר תמה אני על זה אם מזוהמות פסולות לברכה כל שכן מטונפות, ע"כ. ואני אומר כי דברי הרב נכונים הם, ומה שאמרו [ברכות נ"ג ע"ב] ידים מזוהמות פסולות לברכה לא אמרו אלא לברכת המזון ולמי שנוטל את הכוס לברכה הא לברכות דעלמא לא אמרו אדם מעולם, ואדרבה אמרו [חולין ק"ו ע"א] הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח וכן אמרו [ברכות מ"א ע"ב] דברים הבאים בתוך סעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם לאחר הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, ולא [מצינו] שיהא צריך לרחוץ ידיו דאפילו בין תבשיל לתבשיל רשות אלא אם כן בין תבשיל לגבנה, וסתם ידים כשרות לברכה ולתלמוד תורה. ואם מטונפות כגון בבית הכסא או בדברים אחרים מטונפין מברך לבסוף כמו שאמרו [פסחים ז' ע"ב] בטבילת גר ובנדה שפלטה שכבת זרע, ואם ירצה מנקה ידיו בצרורות אי נמי בכלי שאינו ראוי לנטילה אי נמי בפחות מרביעית ומברך ואחר כך נוטל. ומכל מקום לא ראיתי עכשו איש נזהר לדבר זה, ואיפשר דכיון שצריך לנגב ידיו כל שלא נגב הרי זה עובר לעשייתן.
